חזרנו מטיול טוסקנה-רומא-פריז וזאת הייתה חוויה מדהימה בשבילי.
משהו ממש נפתח. משהו השתחרר. אני לא בסוף התהליך, אבל בהחלט הגעתי לאיזושהי נ.צ.
כל דבר חדש קשה לי, קשה לעיכול וקשה ליישום. ישר חוזרת הביתה ומוצאת עצמי מתחת לשמיכה.
אני כל כך אוהבת את הקיבוץ שגדלתי בו אבל ככל שאני מתבגרת אני רואה בבהירות איך חינכו אותנו לזה.
נתי אומר לא להאשים את הקיבוץ בהכל.
זאת לא האשמה, זה מתחיל להראות כמו עובדה.
אבל בכל מקרה- בשבילי זה אתגר. והצלחתי לעשות כמה צעדים קדימה- ולהיפתח.
אני גאה בעצמי ואני אפילו אומרת את זה בקול רם. סליחה על הרגשנות.

הכותרת של הפוסט הקודם הייתה סוף החורף- אתמול כשיצאתי בבוקר ללימודים כשבחוץ אפס מעלות- זה לא הרגיש ככה.
אני דורשת להלוות מתל אביב את השמש לכמה ימים. תודה.
מלבד הקור, ואפילו איתו- אני בטוב.

מגפונים, מגפים וסוף החורף..

מדהים בחוץ, שזה באמת קשה לתאר..
שמש! אמיתית!
אולי צריך ממש להיות פה כדי להבין אבל בגדול- הכל פשוט מדהים. אנשים פה הולכים עם חיוך מפגר מרוח על הפרצוף.. לא נראה לי שאני מדמיינת את זה.
ישבנו אתמול באיזה פסטה ברחוב שליד הבית. הסתכלתי על האנשים סביבנו וכולם עם עיניים עצומות והחיוך הזה...
אז אני נפרדת, ממש לא בצער, מהחורף הזה.
חוצמזה שהוא היה לי קשה, גם כל עניין הבגדים ממש ביאס אותי. כל מה שקניתי או כל מה שהשקעתי בסוף נשאר מתחת למעיל גדול וצעיף עצום שכיסו את הכל והגנו עלי מהקור.
ועכשיו- השמלות יוצאות לאוורור והמכונת תפירה מחכה שתצא ממנה עוד טוניקה קצרצרה.

אבל הכי הכי כיף- אני חוזרת למגפונים.
בארץ (זאת אומרת, בישראל..) אף פעם לא היו לי מגפיים. רק מגפונים. תמיד. גם כי לא צריך יותר מזה, גם כי זה יותר יפה בעיני ובכלל- הרבה יותר סקסי.
פה - לא הייתה אופציה כזאת, אז מצאתי את עצמי קונה מגפיים וגם מהם הצלחתי להנות.
הראשונות שקניתי היו של "Harlot". קניתי אותם בביקור בארץ. חברה מדהימה מפורטוגל שעושה את המגפיים בעבודת יד. והעקבים הלא-נמוכים-בכלל שלהם נוחים נוחים נוחים.
זאת חייבת להיות בחורה שמעצבת אותם..

המגפיים השניות שקניתי הם של HUNTER. כבר הרבה זמן רציתי כאלה ושכבר היה לי ממש קר, מצאתי את עצמי מודדת אותם ב KaDeWe ופשוט לא מסוגלת להוריד. ומהם באמת באמת נהנתי החורף. הגרב שלהם פינקה אותי והשיק שלהם שימח אותי :)

ועכשיו, לכבוד האביב המפנק הזה מצאתי ב COS, מגפונים כיפיים שפשוט יעבדו עם הכל. נראה לי שעד שהם ייגמרו- הם עלי.

וזהו לבנתיים. חוזרת לספרים.
לגרמנית אין סבלנות לחכות לי.
נשיקות!!

האינסטגרם שלי.

אני מוצאת את עצמי הרבה בתוך הדבר הזה, העניין הזה.
אני די מאוהבת.
זה מתחיל מכל העניין הזה של השיתוף שכבר אמרו עליו הכל מהכל, אבל בא לי להגיד שוב.
אני מתה על זה, אני נהנית מזה, אני כל כך הרבה לומדת מזה- היכולת הזאת לקבל ולספוג מאנשים ומעולמות שעד עכשיו היו רחוקים ממני פיזית ומנטלית- מדהימים אותי.
ומעבר לזה- זה כיף.

אף פעם לא אהבתי להעלות תמונות לפייסבוק בעיקר בגלל הסירבול והשיעמום והאינסטגרם הופך את העניין להרבה יותר פשוט - והרבה יותר יפה..
עכשיו כשאני לא גרה בארץ ואני גרועה ב"לשמור על קשר" יש איזשהו ערוץ בין החברים שלי- לחיים שלי.
כי תמונה באמת שווה אלף מילים :)

אז שיהיה המשך שבוע טוב ואיזה כיף שגם אם לא- תמיד אפשר להוסיף איזה פילטר של צבע.
נשיקות 

פורים בברלין..

טוב אז אני משאירה את הדחף להשוויץ במה שבחרתי ממארני לh&m בצד, כדי לכתוב על פורים מטורף והזוי לחלוטין..
אז זה התחיל בזה שביקשו ממני להכין 16 תחפושות זהות של הסרט לב אמיץ לחברה שעובדים פה עם נתי.
בקטנה. אז זהו שלא ממש... אבל סוג של עמדתי בזה.
פחות או יותר.

אתמול בערב הם הגיעו אלינו הביתה והתחילו האירגונים- אני הלבשתי, מישהו היה אחראי על צבעי פנים ועוד מישהו על להשקות את כל השאר עד רמה לא סבירה.

-ההתארגנויות אצלנו בבית-

בכל אופן הקטע המצחיק וההזוי היה בכלל בדרך למסיבה כשהם עלו על הרכבת. בהתחלה ריחמתי על הגרמנים המסכנים שלא הבינו מה לעזאזל קורה פה, אבל אח"כ ראיתי שחוץ מאחד שניסה בכוח להמשיך לקרוא את הספר שלו- כל השאר די נהנים מזה..

וזהו.. באמת שהיה קשה להפסיק לצחוק ממה שהלך שם.. חבל רק שהמסיבה הייתה די לא משהו, אבל באמת שזה היה כבר ממש לא משנה :)

שיהיה שבוע מלא בטוב ושימשיך להיות שמח..

אחרי הרבה זמן..

אז כבר עבר באמת הרבה זמן מאז שהייתי פה..
זה התחיל בביקור בארץ שחזרתי ממנו עם מצברוח משונה ביותר. כשהייתי שם התגעגעתי הביתה.
ופתאום הביתה- זה לברלין.
זה היה לי כל כך מוזר ומפתיע שזה ממש שיתק אותי.
חזרתי לפה ישר לחורף. לפי מה שכולם אומרים, זה חורף ממש קל. היו ימים שממש סבלתי אבל לרוב- החזקתי מעמד.
החלטתי שנגמר כבר החורף והגיע האביב, אני מקווה שהוא מודע לזה....

בתמונה- היום האחרון של השלג, לפחות מבחינתי..

וחוצמזה- הספקתי להיות בברלינאלה- פסטיבל הסרטים של ברלין, בסרט "בגרות לוחמים" ואהבתי אותו מאוד. הפשטות שלו, בלי הכפייה המתבקשת של דעת הבמאי. היה כיף..
ו-נרשמתי סופסוף ללימודי גרמנית ואני מחכה כבר להצליח להגיד יותר ממשפט אחד.. הנושא היחיד שאני שולטת בו זה רק דברים שקשורים בשופינג, וזה סימן לא ממש טוב. או שכן. תלוי אם שואלים אותי או את נתי :)

ובשבוע שעבר הגיע אלינו חבר טוב מוינה. ובכל פעם שבא מישהו לא מפה אז שוב אני הופכת לתיירת. ולכל מקום שאנחנו מגיעים אני מתלהבת כמו בפעם הראשונה, וזה כיף. והפעם זאת הייתה החומה, ששוב נראתה לי כל כך יפה. ומיוחדת במינה.
וכשאני מתלבטת עכשיו איזה תמונה לשים מבין כולם, אני בוחרת את אחד המשפטים הכי מדוייקים שכתובים עליה, על חומת ברלין, וכמו מסביר משהו, למי שהעיר הזו מורכבת מדי בשבילו. ככה אני רואה את זה, בעיניים שלי.

he who wants the world to remain as it is, dosen´t want it to remain at all 

ועכשיו ההורים שלי הגיעו לביקור בברלין וזה באמת מאוד מאוד כיף אבל שוב דברים קצת מתבלגנים בלב ובראש והתחושה הזאת, הכאילו מתבקשת, של להרגיש לא בנוח עם כמה שטוב לך שאתה לא בארץ..
אולי אני מובנת, ואולי לא. לא נורא. לפעמים גם אני כבר לא מבינה.
אבל תכלס העיקר- באמת שטוב וכיף לי ובכלל לחזור לכתוב- זה טוב.

אורות

אני מסתובבת בימים האחרונים בתחושה קצת מוזרה וזרה.
כל האור הזה, היופי הזה.. מסנוור ומוזר ומדהים.
כל העיר התמלאה בשווקים לכבוד הכריסמס ומשום מה זה תפס אותי קצת לא מוכנה להרגיש כל כך רחוק מכל מה שמוכר.
אבל יש בזה כמובן גם הרבה טוב. אני מרגישה שזה פותח את הראש שלי לכיוונים אחרים ומחשבות שונות מכל מה שהכרתי ולמדתי בחברה הדתית שממנה אני באה.

(כאן אני עם המעיל החדש והמפנק שסופסוף קניתי מזארה..)

ועוד משהו- השבוע הגעתי לפגישה על פי כתובת שקיבלתי במייל, הכתובת היתה מוכרת ונזכרתי שסבא שלי, האהוב עלי כל-כך, אמר לי שהבית שהוא גדל בו קרוב לרחוב הזה. כשהגעתי לפגישה ראיתי שאני נמצאת על פינת הרחוב של סבא שלי. הבית, כמו שהוא הבטיח בסיפורים- 'יפייפה, ולא קרה לו כלום בהפצצות, נשאר כמו שהיה'. היה לי מרגש, בכל הכנות. יש משהו בהיסטוריה האישית שלי פה שתופס אותי לא מוכנה ומכווץ חזק חזק את הלב.

מרגישה כאילו מזמן לא ביקרתי כאן, בבלוג, אבל זו בטח סתם תחושה..
הספקתי בזמן הזה להיות חולה במיטה לכבוד תחילת ה-0 מעלות שבחוץ, ממש חגגתי את זה עם כאבי גרון וחום.
וגם ביקרתי סופסוף בשוק הטורקי, מה שרציתי לעשות כבר הרבה זמן.
קניתי שם יומן חדש שיהיה לי איפה לקשקש את כל הקישקושים שלי..

וחוצמזה- הסלון שלנו נהיה נורא פרחוני כי השיפוצים בחוץ הגיעו למרפסת שלנו, ואין לי מושג מה הם עושים שם כי לא הצלחתי להבין מילה (אני חייבת להתחיל ללמוד גרמנית! לא לשכוח!) אבל בכל מקרה אני מרוצה מכל הצמחייה הזאת..

העיר הזאת כל פעם מגלה לך עוד צד שלה, ככה לאט לאט, לא בבת אחת, כדי שיהיה אפשר לעכל אותה בלי שיהיו כאבי בטן. ואני מודה לה על זה. כי בזכות זה ההתאהבות הראשונית פשוט לא נגמרת...

יצאתי עם פיבי לגינה שליד הבית והשמש עשתה לשתינו טוב.

(חולצה ומכנסיים- דרור, ג'קט- ברשקה, צעיף- מנגו, גרביים- רופה, נעליים- ג'פרי קמפבל)

תמונה מהתעלה הקסומה בקרוייצברג.

ועוד משהו- בשוק ראיתי כובע ממש ממש חמוד והתלבטתי מאוד אם הוא טיפשי מדי אז השארתי אותו שם, עכשיו אני קצת מצטערת על זה :)

שבוע טוב מטוב מטוב!