אני מסתובבת בימים האחרונים בתחושה קצת מוזרה וזרה.
כל האור הזה, היופי הזה.. מסנוור ומוזר ומדהים.
כל העיר התמלאה בשווקים לכבוד הכריסמס ומשום מה זה תפס אותי קצת לא מוכנה להרגיש כל כך רחוק מכל מה שמוכר.
אבל יש בזה כמובן גם הרבה טוב. אני מרגישה שזה פותח את הראש שלי לכיוונים אחרים ומחשבות שונות מכל מה שהכרתי ולמדתי בחברה הדתית שממנה אני באה.
(כאן אני עם המעיל החדש והמפנק שסופסוף קניתי מזארה..)
ועוד משהו- השבוע הגעתי לפגישה על פי כתובת שקיבלתי במייל, הכתובת היתה מוכרת ונזכרתי שסבא שלי, האהוב עלי כל-כך, אמר לי שהבית שהוא גדל בו קרוב לרחוב הזה. כשהגעתי לפגישה ראיתי שאני נמצאת על פינת הרחוב של סבא שלי. הבית, כמו שהוא הבטיח בסיפורים- 'יפייפה, ולא קרה לו כלום בהפצצות, נשאר כמו שהיה'. היה לי מרגש, בכל הכנות. יש משהו בהיסטוריה האישית שלי פה שתופס אותי לא מוכנה ומכווץ חזק חזק את הלב.
כל האור הזה, היופי הזה.. מסנוור ומוזר ומדהים.
כל העיר התמלאה בשווקים לכבוד הכריסמס ומשום מה זה תפס אותי קצת לא מוכנה להרגיש כל כך רחוק מכל מה שמוכר.
אבל יש בזה כמובן גם הרבה טוב. אני מרגישה שזה פותח את הראש שלי לכיוונים אחרים ומחשבות שונות מכל מה שהכרתי ולמדתי בחברה הדתית שממנה אני באה.
(כאן אני עם המעיל החדש והמפנק שסופסוף קניתי מזארה..)
ועוד משהו- השבוע הגעתי לפגישה על פי כתובת שקיבלתי במייל, הכתובת היתה מוכרת ונזכרתי שסבא שלי, האהוב עלי כל-כך, אמר לי שהבית שהוא גדל בו קרוב לרחוב הזה. כשהגעתי לפגישה ראיתי שאני נמצאת על פינת הרחוב של סבא שלי. הבית, כמו שהוא הבטיח בסיפורים- 'יפייפה, ולא קרה לו כלום בהפצצות, נשאר כמו שהיה'. היה לי מרגש, בכל הכנות. יש משהו בהיסטוריה האישית שלי פה שתופס אותי לא מוכנה ומכווץ חזק חזק את הלב.
