יום שלישי, 29 בנובמבר 2011

אורות

אני מסתובבת בימים האחרונים בתחושה קצת מוזרה וזרה.
כל האור הזה, היופי הזה.. מסנוור ומוזר ומדהים.
כל העיר התמלאה בשווקים לכבוד הכריסמס ומשום מה זה תפס אותי קצת לא מוכנה להרגיש כל כך רחוק מכל מה שמוכר.
אבל יש בזה כמובן גם הרבה טוב. אני מרגישה שזה פותח את הראש שלי לכיוונים אחרים ומחשבות שונות מכל מה שהכרתי ולמדתי בחברה הדתית שממנה אני באה.


(כאן אני עם המעיל החדש והמפנק שסופסוף קניתי מזארה..)




ועוד משהו- השבוע הגעתי לפגישה על פי כתובת שקיבלתי במייל, הכתובת היתה מוכרת ונזכרתי שסבא שלי, האהוב עלי כל-כך, אמר לי שהבית שהוא גדל בו קרוב לרחוב הזה. כשהגעתי לפגישה ראיתי שאני נמצאת על פינת הרחוב של סבא שלי. הבית, כמו שהוא הבטיח בסיפורים- 'יפייפה, ולא קרה לו כלום בהפצצות, נשאר כמו שהיה'. היה לי מרגש, בכל הכנות. יש משהו בהיסטוריה האישית שלי פה שתופס אותי לא מוכנה ומכווץ חזק חזק את הלב.


3 תגובות:

  1. הבית באמת יפה וזה סיפור מרגש. כל אווירת הקריסמס הזאת עושה לי חשק לבוא לברלין גם.
    תתחדשי על המעיל, את בטוח תצטרכי אותו.
    נשיקות ולילה טוב!

    השבמחק
  2. יפה הקריסמס ספירט הזה, אף פעם לא יצא לי להיות בקריסמס בחול, בטח מדהים!!! הבניין יפהיפה אכן ובטח מרגש לחשוב איך פעם בני משפחה התגוררו בו!

    השבמחק
  3. יופי של פוסט! אני מאמינה שככל שיתקרב התאריך אוירת החג תדבק בך, זה כמו לעבוד בקלאב מד - אי אפשר לא לחייך ולהנות אפילו אם זה לא בדיוק החג שלנו. נשיקות בינתיים.

    השבמחק