אחרי הרבה זמן..

אז כבר עבר באמת הרבה זמן מאז שהייתי פה..
זה התחיל בביקור בארץ שחזרתי ממנו עם מצברוח משונה ביותר. כשהייתי שם התגעגעתי הביתה.
ופתאום הביתה- זה לברלין.
זה היה לי כל כך מוזר ומפתיע שזה ממש שיתק אותי.
חזרתי לפה ישר לחורף. לפי מה שכולם אומרים, זה חורף ממש קל. היו ימים שממש סבלתי אבל לרוב- החזקתי מעמד.
החלטתי שנגמר כבר החורף והגיע האביב, אני מקווה שהוא מודע לזה....

בתמונה- היום האחרון של השלג, לפחות מבחינתי..

וחוצמזה- הספקתי להיות בברלינאלה- פסטיבל הסרטים של ברלין, בסרט "בגרות לוחמים" ואהבתי אותו מאוד. הפשטות שלו, בלי הכפייה המתבקשת של דעת הבמאי. היה כיף..
ו-נרשמתי סופסוף ללימודי גרמנית ואני מחכה כבר להצליח להגיד יותר ממשפט אחד.. הנושא היחיד שאני שולטת בו זה רק דברים שקשורים בשופינג, וזה סימן לא ממש טוב. או שכן. תלוי אם שואלים אותי או את נתי :)

ובשבוע שעבר הגיע אלינו חבר טוב מוינה. ובכל פעם שבא מישהו לא מפה אז שוב אני הופכת לתיירת. ולכל מקום שאנחנו מגיעים אני מתלהבת כמו בפעם הראשונה, וזה כיף. והפעם זאת הייתה החומה, ששוב נראתה לי כל כך יפה. ומיוחדת במינה.
וכשאני מתלבטת עכשיו איזה תמונה לשים מבין כולם, אני בוחרת את אחד המשפטים הכי מדוייקים שכתובים עליה, על חומת ברלין, וכמו מסביר משהו, למי שהעיר הזו מורכבת מדי בשבילו. ככה אני רואה את זה, בעיניים שלי.

he who wants the world to remain as it is, dosen´t want it to remain at all 

ועכשיו ההורים שלי הגיעו לביקור בברלין וזה באמת מאוד מאוד כיף אבל שוב דברים קצת מתבלגנים בלב ובראש והתחושה הזאת, הכאילו מתבקשת, של להרגיש לא בנוח עם כמה שטוב לך שאתה לא בארץ..
אולי אני מובנת, ואולי לא. לא נורא. לפעמים גם אני כבר לא מבינה.
אבל תכלס העיקר- באמת שטוב וכיף לי ובכלל לחזור לכתוב- זה טוב.